צופיה פלד - אודותיי

אודות

לאומנות התגלגלתי בתיכון כשנשלחתי לקורס ציור במכון אבני.

 

לאחר צבא למדתי אומנות בסמינר הקיבוצים באורנים, ולאחר מכן במשך השנים עשיתי חוגי אומנות שונים - רקמה, פיסול בבד, תלאים, קרמיקה, את הפסיפס המודרני גיליתי לפני כעשר שנים ולמדתי בסטודיו בגבעת חן, במשך השנים יצרתי עבודות פסיפס לבית ולחברים.

 

לפני כארבע שנים פתחתי סטודיו לפסיפס - "מול הרפת" במושב אמץ - שבעמק חפר, בו אני מעבירה חוגים לפסיפס, עושה עבודות בהזמנה לבתים ולמוסדות ומשתתפת בתערוכות אומנות.

 

בסטודיו אני יוצרת עבודות שונות: שולחנות, כדים, פסלים בתלת מימד - מרשת ובטון, תמונות, שלטים לבית, מראות, משפצת רהיטים ומצפה אותם בפסיפס, הפסיפס שאני יוצרת מורכב מחומרים שונים כגון אריחים - דקאלים, צלחות, חרוזים וחומרים נוספים שמשולבים בעבודותי ואותם אני מכינה בעצמי, גם למכירה לחוגי פסיפס שונים.

 

עבודותי נמכרות באופן פרטי וע"פ הזמנות.

 

בין יצירותי:

עבודה לחברה הכלכלית של עמק חפר - מפה בגודל 3X4 מטר קיר מבואה בחברה.

עיצוב כיכר במושב אמץ - יצירת פרחים על אבני סלעים.

עבודה עם נוער בני מצווה - פרויקט משותף לעיטור כניסה לבית העם.

 

תערוכות:

תערוכה קבוצתית בגבעתיים "מרקם מחוספס" בשנת 2012 - אמירה חברתית על המצב בארץ תערוכת יחיד בשנת 2013 - "השלם בחלקיו" בתנועת המושבים.

תערוכה קבוצתית - תחילת ההתיישבות בעיני אומנים בשנת 2013.

סיקור אומנותי בתוכנית - יצירה מקומית עם טל מן בערוץ 2.

על הפסיפס

המוזאיקה היא המילה הלועזית לפסיפס ופירושה הוא חיבור חתיכות קטנות של אבנים, זכוכיות או קרמיקות לתמונה.

 

ההיסטוריה של הפסיפס מגלה שאת צרוף האבנים הקטנטנות לידי תמונה שלימה, אהבו משחר ההיסטוריה.

 

 

הפסיפס החל כאמצעי דקורטיבי בימי האימפריה היוונית,בעיקר במבני ציבור בדוגמאות גאומטריות, מחלוקי נחל ואבנים טבעיות ובצבעים בסיסיים של שחור, לבן וחום לגווניו.

 

לחתיכות הקטנות מהן יוצרים את עבודת הפסיפס קוראים, טסרה "tessera" - מילה רומית שפירושה קוביה.

 

הרומאים הפכו את הפסיפס לחגיגה צבעונית שפלשה לבתי האצילים, ששכרו אמנים ידועי שם שינציחו אותם בסצנות צייד ומשתה.

 

בתקופה הביזנטית, כשהקיסר הרומי קונסטנטין הכיר בנצרות כדת המרכזית ופעל להאדרת שמה באמצעות בנית כנסיות מפוארות בכל רחבי האימפריה, שקושטו בפסיפסים המתארות סצנות מחייו של ישו וסיפורים דתיים.

את הפסיפס הביזנטי בשיאו, ניתן לראות בכנסיות באיסטנבול, בסיציליה, ובאיטליה במקומות כמו רומא, ראוונה שנחשבת עד היום לבירת המוזאיקה, בוונציה בכנסיית סאן מרקו..

 

תקופת הרנסנס הפסיפס לא היה במרכז ובסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, חזר לחיים בזכות אמנים כאנטוני גאודי שנחשב לאבי הפסיפס המודרני.

בתקופה זו, החלו אמנים נוספים כקלימט, סבריני ואפילו פיקסו להשתמש בפסיפס ככלי לביטוי אמנותי מודרני.

 

המוזאיקה היא אמנות שימושית המתפתחת והמאפשרת ליצור מודלים בתלת מימד ובדו מימד כמו עבודה על משטחים חלקים.

באומנות הפסיפס - מוזאיקה קיימות מספר שיטות עבודה.

הראשונה היא השיטה הישירה - היא השיטה המסורתית לעבודת הפסיפס. האבנים נחתכות ומודבקות ישירות על משטח העבודה כשפניהן כלפי מעלה. מורחים את משטח העבודה בדבק ומצמידים את האבנים למשטח.

 

השיטה השניה היא השיטה ההפוכה - בשיטה זו האבנים נחתכות ומודבקות במהופך עם דבק טפטים על נייר חום. לאחר מכן בתוך מסגרת יוצקים בטון והופכים וכך שטח פני העבודה יהיה חלק מאוד אך העבודה תהיה כבדה.

 

אמנות המוזאיקה היא אחת האומנויות הפלסטיות המתפתחות ביותר לאורך השנים ומשלבת בין חומרים קלסיים למגוון רחב מאוד של חומרים נוספים.

© 2014 Zofia Peled All Rights Reserved. Design by: Daga

  • YouTube Black Round
  • Facebook Black Round